לעמוד בלא אישה

לעמוד בלא אישה – שולחן ערוך אבן העזר סימן א׳ סעיף ח׳

00:00 · הצגת האיסור

למד בחשבן זה יום שהוא לא קיים כל השנים. גם למד בכסלב. השנה יש לנו שנה מיוחדת, שנה ארוכה במיוחד. גם חשבן כסלב מלאים, גם שנה מעוברת. לחפרת פשע. אנחנו בסימן א׳, סעיף ח׳. אף על פי שקיים פריו ורביו אסור לו לעמוד בלא אישה. אז זה האיסור הראשון שאסור לאדם לעמוד בלא אישה. החובה הזו שאסור לו לאדם לעמוד בלא אישה שנאמר לא טוב להיות האדם לבדו. לא, האם זה איסור מדאורייתא או איסור מדרבנן? . אז אבית שמואל מביא כאן, תראו את זה בבאר היטב, סעיף קטן, י׳ב׳. שברמבה מבואה שהאיסור הזה הוא איסור דרבנן ואף על פי שלומדים את זה מהפסוק זה אשמחתא. הדין הזה שאסור לאדם לעמוד בלא אישה זה מדרבנן. . נקרא אשמחתא באלמהו, בית שמואל, וכאן במלחמות השם מסופק אולי זה איסור מן התורה, לא רק מדרבנן. לא טוב להיות האדם לבדו. או הפסוק הזה שכמו המלצה, וחכמים למדו מכאן איסור, האם הם יצרו את האיסור וישמיכו על הפסוק?

או שהם הבינו מהפסוק הזה שזה איסור, ולפי זה זה אסור מן התורה? מה? לאישה אין איסור. נראה בהמשך אם יש לאישה איסור משום חשד, אבל מצד הפסוק הזה אין לאישה איסור לעמוד בלא בעל. יש איסור לאיש לעמוד בלא אישה אפילו שהוא קיים פרייה רביעה. כל גיל שהוא? בדברי הרמות. . הדין הזה שאסור לאדם לעמוד בלא אישה, זה בלי העניין הזה שהוא יוליד עוד ילדים, אלא עצם העניין שהוא אסור לעמוד בלא אישה, ואתם נראה בסוף הסעיף שזה משום אירור.

02:48 · מכירת ספר תורה לשאת אשה

שאדם שהוא חי בלי אישה הוא עלול להיות באירורי אווירה. . וכפי שנראה בהמשך, גם אדם שהוא עקר והוא לא בר בנים, הוא פתור מלעשת אישה בת בנים. לעמוד בלוא אישה לא התאירו לו. .אז נראה את זה במשך הסעיף. כן, לא טוב. .כנראה. .כן, עוד לפני שהייתה לו אישה. לכל אופן, זה כאן הוויכוח, .האם זה איסור דרבנן או ייתכן שזה... ולכן, כשזה עמבן מסתפק, אולי זה אפילו אסור מן התורה לעמוד בלא אישה. מה? מה הרעייה מדברי עריף? מה? הרדח סבור שעריף סובר שזה מדברי ראיסה. אבל זה לא מפורש בדברי עריף. נכון. זה לא בגדר מצווה הפסוק הזה. הפסוק הזה הוא בגדר צורה, שהתורה אומרת שזה לא טוב. התורה לא מעוניינת בצורה הזו. ממשיך השולחן ערוך ואומר, וצריך שאיסא אישה בת בנים אם יש סיפק בידו.

כלומר, אם הוא יכול לעמוד בדבר ולפרנס אותה, אז הוא מחויב לשאת אישה בת בנים. ולשייל. ואפילו יש לו כמה בנים. כמו שאמרנו שבלערב על תנך ידיך, צריך אדם לשאת אישה, בת בנים. למרות שהוא נשא אישה בילדותו ועוליד בנים, עשה עוד אישה אפילו בזקנותו ועולידו עוד בנים. כלשון הקטוב אינך יודע איזה יכשר עזרים איזה. ועם שניהם כאחד טובים. לגבי הדין הזה, שהוא בלערב על תנך ידיך, שהוא צריך לשאת אישה, בת בנים, נחלקו בזה הרישוינים. האם זה בגדר? החיוב הזה, לשאתי שבת בטח, הוא את זה. הרמב״ן, דהן קופין אותו לכולי אלמה, דה לא תקנה אי אלא כאין איזו דרך אחרת, ואין נחמירין עליו כל כך. נראה מדברי הרמב׳ן שזה פחות מתקנת חכמים. על תקנת חכמים כופים. אלא זה מעין אי שוב דרך ארץ. כלומר, חכמים ממליצים

לשאת אישה בת בנים ולהוליד עוד ילדים, למרות שאנחנו עומדים מיד בהמשך שהתאירו למכור ספר תורה בשביל זה. זאת אומרת שזה נחשב דבר חשוב מאוד. אבל אף על פי כן, זה עומד רבונון, וייתכן שזה אפילו פחות מתקנת חכמים, זה בגדר אישוב דרך ארץ ועיצות תואבות. הוא ממשיך, השאלה אם הוא מחויב להמשיך את זה. לא, בוודאי שהוא יקיים בזה. ייתכן שמדיירי זה כל מעשה טוב שאדם עושה, הוא מקיים מצווה דורייתה. ואין כופים על זה, זה גם הטעם שאדם לא נושא אישה לשתור ברגע שהיא פסקה מלילדת. לגבי אולי ילדת. הרי בטיבור של עולם, כל האנשים, הגברים, יכולים ללדת עוד שנים רבות, ונשים, גיל הפריון שלהם מסתיים בגיל מוקדם מאוד ביחס לאיש. אז למה לא נאמר לכל אדם, בלי חרם דרבי נוגרשן, כל אדם שאשתו הגיעה לגיל שהיא כבר לא יולדת,

שיישר עוד אישה, בת בנים, ויוליד עוד ילדים, ולערב אל תנך ידיך. שלא לזה התורה התקווה. למה לא? אולי לכן התורה היא תראה לאדם לעשות כמה נשים כדי ש... אז אם הוא יצא כמה נשים, כמה דברים אחרים לא יהיה להמשתפר. כן. מחצו זכור ומחצו נקי ושקל ישבור הוא מאזן את עולם, הוא יאזן אותו בכל מקרה. אבל מכיוון שהדבר הזה הוא רק מה שנקרא מצד אישו ומין אגדר אחרת, אז המנהג הזה הוא רק באופן שגם צריך לשאת אישה, אומרו לו תשא אישה בת בנים ולא אישה שאינה בת בנים. אבל לא שבגלל זה הוא יהיה צריך לשאת אישה על אשתו. תודה רבה. ולערב, כמו ספר תורה, בשביל פריה עורבייה המקורי, הבסיסי.

אבל אם יש לו בנים, לא ימכור, אלא יישא אישה שאינה בת בנים ולא יעמור לו אישה. אז זו הייתה השיטה הראשונה, זו הייתה שיטת הראש, שהוא סבור של... ולערב, אל תנך ידיך, לא מוכרים ספר תורה. רק לצורך פריעה ורוויה יתירו למכור ספר תורה, ולא לצורך ולערב אל תנך ידיך. בלי חורה, הרי אמרנו שיש לנו שלושה אפשרויות, שלוש אפשרויות של ניסויים. או ניסויים לפריעה ורוויה המקורי שעדיין לא קיים, או ניסויים בשביל ולערב אל תנך ידיך שהוא נושא אישה בת בנים, למרות שהוא כבר קיים, עור נישואין של אפילו אישה שאינה בת בנים, כלא לעמוד בלא אישה. האופן השלישי. על אופן הארף, ודאי מוכרים ספר תורה. על האופן השני, זה המחלוקת שבשולחן ערוך. בינתיים למען את הדעה הראשונה, שהיא דעת הראש, שאם הוא כבר קיים פריה אורייה, והוא רוצה לשביל לשאת אישה בת בנים, לא ימכור ספר תורה. נסיים, השולחן ערוך ויש אומרים שאפילו אם יש לבנים, . ממכור ספר תורה כדי שיישא אישה בת בנים. וזו השיטה השנייה שסוברת שמוכרים ספר תורה, למרות שהוא כבר . כתב אורביה, בשביל ולערב על תנך ידיך, . איתו למכור ספר תורה.

מה? . מה? . כן, ארוש בי ומות כתב ככה, שמדברי עריף נראה שלא ימכור ספר תורה אם כי אין פריה או בייה. מה? או, או, כבר נראה בשביל המקרה השלישי, בשביל לא לעמוד בלא אישה. אבל האם בשביל זה ימכור או בשביל זה לא ימכור? . אז בואו נראה. מה? . כי מצווה חשובה היא אותו. פרייה אורביה היא מצווה חשובה היא אותו. זה הבסיס. מולכים ספר טוירו בשביל פרייה אורביה? . אז זה נישואי אישה של פרייה אורביה. האם גם בשביל לערב על תנחי הדרך, אילו שתי הדעות בסעיף שלנו.

אז אני אסקיר בקיצור נמרץ, הדעה הראשונה זה הראש בדעת עריף, הדעה השנייה זה הראש בדעת עצמו, ועוד כמה ראשונים, בלמואר, הרמב״ן, ריטבון, ימוקי יוסף, אלו סבורים כמו השיטה השנייה, שמותר למכור ספר תורה גם בשביל ולערב על תנ״ך ידיך. כן. לגדר ילדים, אחי, שכבר נולדו. מה, למכור ספר תורה? יש כאן דבר מעניין שהעיר כאן חלקת מחוקק. הבן של החלקת מחוקק מעיר כאן הערה, שדיברנו עליה ביורי דעה,

כשהשולחן ערוך מביא שתי דעות, דעה ראשונה בסתם ודעה שנייה בשם יה שומרים. שאומרים, האם יש בזה הכרעה כמו סתם? . הכלל הזה שסתם ויש הלכה כסתם, יש ויש הלכה כוויש, האם הכלל הזה הוא כלל מקובל או שהוא לא ברור? אז הבן של החלק הסמכויקק מציין את זה כאן. . הרשום כאן דבר שהוא נפקות הגדולה בכל ספרי השולחן ערוך של המחבר הרב הבית יוסף, ואית יוסף, מה שהוא נוגע, פסק הלכה לדינה. . ואמרתי בלבי לגל למנוע בר, להתיק מה שמצאתי בתשובת הרב הגדול, רבי מנחם עזריה, סימן צדיק זיין. וזה לשונו. מה שאמרת שבישי יוסף לא הכריע בתור יורד העס, סימן, הוא נאה. . וגם השולחן ערוך הביא שתי הסברות, והנה אחד דבר בספק. דע, כי המחבר ההוא הוא רבן של כל בני הגולה. . זה דרכו בשולחן ערוך. זה קבוע להוראה להביא תחילה הדעת היותר מוסכמת. ואיך הדעיקל, ואיך אשל סברה, מה הייתי לה בשם ישומרים? שהדעה הראשונה שהוא מביא בסתם, זו הדעה שהוא נקט להלכה, והדעה השנייה זה בתור לחוש לסברה השנייה. ואם כן, מה שכתב תחילה כדת הגאונים לעתיר הוא פסק גמור ומוחלט לפי סברתו.

ולא זה אחר הסברה השנייה, אלא לחלוק כבוד לבעליה, שגם הם גדולים ורבים, ובהרבה מקומות, חשת המינה, עד לעשור דקוותיו. עד כאן לשונו. כן, כן, הוא דיבר שם, בסימן עוני, בלחות טריפות. אבל העיקרון הוא שנקטוע האחרונים האלו, שהשולחן ערוך יש לו כלל, שסתם ויש הלכה כסתם. וכשהוא מביא יש ויש, אז הלכה כביש, כמו על ישנבטרה. וכאן רבי שמואל, שלדעת המחבר נראה כאן שהוא תפס יקר כדעה ראשונה, שאסור למכור ספר תורה בשביל ולערב אל תנך ידך. אז זה טוען כאן, בית שמואל, שזה לא נכון, . הרי הדעה הראשונה היא דעת יחיד, . והדעה השנייה היא דעת רוב הראשונים. ולכן בית שמואל חולק על סתימת השולחן ערוך, . ואומר שבוודאי הלכה צריך להיות . של מוכרים ספר תורה, כדעת הראש בעצמו, ובעל המאור, ורמב״ן, וריטבו, ונמוקי יוסף, . ולא מצינו בעדיה מי שסובר כדעה הראשונה,

אלא הראש ובעל המור, . הבינו כן מדברי עריף, וזה גם לא מוכרח. וגם לא מוכרח, והמבן טוען שגם הריף לא סבור כך. ולכן אבי שמואל דוחה את הסברה הזו לגמרי. כשאומרים לחלוק עבוד, צריך להסביר, המושג לחלוק עבוד זה לא לחלוק העוד. יש עוד הרבה רבנים שחולק להם כבוד ולא הזכיר את הסברה הזו בשולחן הרוך. לא מוכרים ספר תורה. אמת, קנה, אל תמכור. זה הניסים הראשונים, לפרוט ולרבות.

שבת, שבת זה בכלל, לערב אל תנח ידיך. שבט זרעי מדברי כאן. . לעולדה, כן. . שיבטל מפריעה ועובייה, לא תוא ובראה, לשבט יצרה. . העניין הזה של החלוק כבוד, מה הוא מתכוון לחלוק כבוד? וזה אחד הוויכוחים הגדולים בין הרב אובדיה יוסף, רב בן ציון אבא שאול, למה כוונת שולחן ערוך כשהוא הזכיר ויש אומרים. סתם ויש. בשולחן ערוך. כשבשולחן ערוך הוא הביא סתם ויש, למה הוא התכוון להביא את הוויש? הרי בשולחן ערוך הוא לא התיאמר להביא את כל הדעות בעניין. לדעת הרב אובדיה, זה רק לחלוק כבוד, אבל לא צריך לחוש כלל לביה שומרים. וככה קצת משנה בתחילת לשונו של מנחם עזריה, שתיקפה חלקת מחוקק, שלא זכר הסברה השנייה אלה לחלוק כבוד לבעליה, שגם הן גדולים ורבים, ובהרבה מקומות פשטת המנהג לשור דקא וטאיו, אבל איפה שלא פשטת המנהג,

לא מצריך שום דבר. . ואילו לדעת הרב אורלציון, . השולחן ערוך הביא את הדעה השנייה, כי ראוי לחוש לדעה השנייה, . איפה שהם מחמירים, ובשעת הדחק, אפשר לעכל כדבריהם. . כלומר, שזו דעה שבשעת הדחק, אפשר לסמוך עליה אפילו לעכל, . וכפי שהיא מחמירה, ראוי להחמיר. שבאתי להכריע שדעה ראשונה עיקר או יש ויש, הלכה כווי יש. שאי אפשר להשתמש בזה בכל הספרים. . הנידון הוא רק בדעת הבית יוסף עצמו. יש ויכוח בין הגאונים בגמרא, . כשיש שתי לשונות בגמרא. האם הלכה כלשנבטרה, או הלכה בשל סופרים להקל, . ובשל טוירו להחמיר כשתי הלשונות,

הלשונות, כפי שמובן, בתוספות, .באווידי זורד, אב זיין, ובעוד ראשונים, שממש נחלקו באותו סגנון. האם מסדרי השס, היה להם איזשהו כלל, שלשני בשרי עיקר, אם תמצא לוי מר זה עיקר, זה נוסח של קביעת הלכה, .או שאין בזה משום קביעת הלכה. לגבי העניין שדיברנו, רק נסיים את העניין הזה. לעניין מחירת ספר תורה יש כאן שלושה דינים. אני מצטט מדברי הבית שמואל, סעיף קטן ת׳דווהל. לעניין מחירת ספר תורה בשביל פריעה או רביעה, ב׳ בשביל הערב, אל תנך ידיך, ג׳ בשביל שלא לשבת בלא אישה. אז לגבי דין ראשון, ברור שמוכרים ספר תורה. לגבי דין שני, זה המחלוקת שראינו כאן בשולחן ערוך, בין הדעה הראשונה שעובה בסתם שלא מוכרים, לדעה השנייה, שהייש אומרים שכן מוכרים. עכשיו, בית שמואל סובר שהדעה השנייה היא עיקר, ולא כמו הסוברים שכאן השולחן הערוך הכריע עיקר כדעה ראשונה.

לגבי המקרה השלישי, למכור ספר תורה בשביל לא לעמוד בלא אישה. מוכרים ספר תורה או שכל עניין מגירת ספר תורה, זה רק עבור פריעה ורוויה. כותב הבית שמואל, בסעיף קטן תתווהיו, שנחלקו בזה הראשונים. ש... אני מוקי יוסף כתב שלא מוכרים, וככה הבינו כמה. ואילו הרמב׳ן כותב שמוכרים. ולפי דברי הרמב׳ן, שמוכרים, אז כשמוכרח למכור ספר תורה, השנייה צריך להתחילה .לעשית אישה בת בנים. אבל אם אי אפשר לשאה .אישה בת בנים, נשאה שינה בת בנים. ובסיים אבית שמואל, שבמחלוקת הזו .אי אפשר להחמיר, חייבים להחגיע. כל כולה היא חומרה, .או כל חומרה היא כולה. כי אם אתה מחייב, אתה מאבד לו .מצוות כתיבת ספר תורה. או שלפחות אתה מתאיר לו .לעבור איסור מחירת ספר תורה. ולכן מסיים כאן אבית שמואל, .שבפלוג הזו לא שייך כחומרי כולי לעניין מחירת ספר תורה. . אז תראו בביירי ת׳ סעיף קטן י׳ ששכם את זה. ואם אינו שום אישה בלא מחירה, צריך למכור ספר תורה כדי שלא יעמוד בלא אישה. . והיינו דה מסיים דה לא יעמוד בלא אישה.

דה אם לא כנו כבר כתב זה לפני זה, דה אסרו לעמוד בלא אישה. . ואף דה מפשט הגמרא מהשמדת המחירת ספר תורה לדעת ספר תורה, לישא אישה משום שבט יצרה. מכל מקום, עירו רב עירה קשה משבט יצרה. . לדעת החלקת מחוקק. . רבית שמואל כתב, דלת נימוקי יוסף, אי מוכרים. הוויכוח הוא איך לפרש את לשון השולחן ערוך במה שהוא ציים ולא יעמוד בלא אישה. אלא יישא אישה שאינה בנים ולא יעמוד בלא אישה. הכסף הוא צריך לשלם לחתונה. אין קצת. הוא צריך למכור ספר תורה בשביל... נותר הכסף אחרי החתונה.

הוא צריך לפרנס אישה, מטרוש. אין לו ביטוח לאומי. איך לפרנס אישה? הוא צריך כסף. לא, הוא לא אומר שחייבים להכריע, אי אפשר להכמיר. הוא לא הכריע. הוא רק אמר שכאן צריך להכריע, ואי אפשר להכמיר. הוא לא כתב לנו מה אחרא. יש כאן הערה יפה בפתחי תשובה. הוא מביא מתשובת גליה מסכת, שהתפלא על החלק הסמכוי כעקבי שמואל, שהולכים לעשות דיוקים בדברי הנימוקי יויסף. האם הוא סבר שמוכרים ספר תורה בשביל לא טוב להיות האדם לבדו או שלא מוכרים?