מוכרין ספר תורה

מוכרין ספר תורה – שולחן ערוך אבן העזר סימן א׳ סעיף ח׳

00:00 · התארגנות לפני השיעור

תודה. תודה רבה.

תודה רבה. תודה.

03:00 · מכירת ספר תורה לנישואין

אנחנו בסימן א׳, סעיף ח׳ בדברי הרמ". אתמול למדנו שיטת השולחן ערוך שהביא שתי דעות. האם מוכרים ספר תורה כדי לשאת אישה בת בנים אחרי שהוא קיים פריעה או הובייה? שלדעה הראשונה בשולחן ערוך לא מוכרים ספר תורה עבור זה, ולדעה השנייה, מותר למכור ספר תורה כדי לשאת אישה בת בנים כדי לקיים לערב על תנך ידיך. סליחה. וראינו שהחלקת מחוקק סבור שהעיקר זה בשלחן ערוך כדעה ראשונה שהביא אותה בסתן, ולא כמו הדעה השנייה שהביא אותה בשם ישראל. אמרים, והבית שמואל טוען שהעיקר כמו הדעה השנייה, שהדעה הראשונה היא כלל, כלל לא ברור שהיא קיימת הדעה הזו, שזה דעת, הראש בדעת עריף, ובעל המואר בדעת עריף, ואילו הרמב״ן סבר שמריף לא אמר ככה. זה רוב הראשונים כמו הדעה השנייה. לגבי השאלה אם מוכרים ספר תורה בשביל הסוג השלישי של נישואין, כדי לא להיות בלא אישה, משום שלא טוב להיות האדם לבדו. בזה, בשמואל לוי מחלוקת בין הנמוקי יוסף לדברי הרמב״ן, שהנמוקי יוסף סבר שלא מוכרים, הרמב״ן סבר שכן מוכרים.

ו... אבי שמואל סיים שבעניין הזה צריך הכרעה כי אי אפשר להחמיר פה כי כל חומר הזה גם קולה. כי אם אתה מחמיר שמוכרים, אתה מקל באיסור מחירת ספר תורה. אומר הרמוה, אגו מיהו אם מכיר שאינו בן בנימוד ואינו ראוי להוליד, איסא אישה שאינה בת בנים. זאת אומרת, אם הוא יודע שהוא לא יכול הלדת, שיש לו סיבה שהוא לא יכול הלדת, אז ודאי שמותר לו לשאת אישה שהיא לא בת בנים. יש כאן שתי חידושים. א׳, שהוא צריך לשאת אישה. משום לא טוב להיות אדם לבדו, זה שייך גם באדם שהוא אינו יכול להוליד. אבל מצד שני, הוא רשאי לשאת אישה שהיא לא בת בנים. וכך הגמרא מביאה, אגרה מציין כאן לדברי הגמרא שאמרו שם,

05:34 · פטור במצווה עקב קטטה

אמרו לו רבנן לרב שישת, שהוא נשא אישה עקרה. הגמרא עונה היות ורב שישת היה עקר, כי הוא נעקר בפירקי דרבונה, שאולי יכן לקום, ללכת לעשות צרכה, והוא נעשה מזה עקר. אז רואים שמותר לאדם לשאת אישה שאינה בדבנים, אם הוא לא יכול ללדת. יש להסתפק, האם הוא צריך לשאת דווקא אישה שאינה בדבנים? שומע, אל תשכיס. כן. או שרשי אדם לשאת גם אישה בדבנים, למרות שהיא, הוא לא יכול ללדת, אבל היא, אם היא רוצה, אם היא מסכימה. אישה שיכולה ללדת, יתחתן עם איש שלא יכול ללדת? כן. האם הוא ממהט ילודה בזה שהוא נושא אישה בת בנים? ברור. ברור שאסור לו לרמות אותה. וזה יש להסתפק. גם אם היא לא מצווה, יכול להיות שזה לא נכון שהאדם הכר יישא אישה בת בנים. כן, זה משהו שכן יכול להוליד.

מה? אמרתי שיש להסתפק בדבר. סביר להניח שאם זה השידוך שהוא מצא והוא לא מצא משהו אחר והם רואים שמתאימים והיא רוצה, אז זה בסדר, למרות שהוא צריך להסביר לה שתדעי שלא יהיו לך ילדים. עכשיו מגיע החידוש השני. וכן אם יש לו בנים הרבה ומתיירש שאם איסא אישה בת בנים יבואו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו, מותר לאיסא אישה שאינה בת בנים. נימוק חדש שנקרא קטטה. שאם הילדים לא יסתדרו ביניהם או עם אשתו, אז זה סיבה שהוא יוותר על בלערב על תנך ידיך. ולא ישב את בנים ויביא קטטה לתוך ביתו. החידוש הזה, אבי שמואל קורא לזה, אי סור, תודה רבה. אי סור, תודה רבה.

נדמה, יכול להיות שמהקטטה שניהם יצליחו. ראינו גם דברים כאלו בעולם. אי סור, תודה רבה. צריכים לדעת שהעניין הזה של לחשוב מה יהיה בעתיד, מה האדם יודע מה יהיה בעתיד, שחזקיהו המלך לא רצה להוליד ילדים בגלל עתידות, אמרו לו שזה לא עניינו מה הולך להיות בעתיד. זה לא נחשב עתידות, זה נחשב עובה. מיד כשמתחתן עם אישה, בת בנים, כבר מתחילים הילדים, האישה הקודמת לחשב מסלול חדש. מה עושים עם האישה החדשה שבאה במקום ממנו ועוד מעט יו לילדים והם נשלו אותנו מהירושה. אם עושים הסכם והכול בסדר, אז זה בסדר. האם הסכמים פותרים קטטה? תתברר שלא. אם יש ניסים בלי קטטה? מה? לא, למה הבא חורג? יהיה לו ילדים שלא. יש שני הורשים. אבי שמואל והגרו, שניהם כותבים כאן, שלא לקיים פריעה או רביעה זה ביטול עשי.

להיות בלא אישה באירורי אווירה זה איסור. ולכן, קטטה זה נימוק לבטל מצווה. קטטה זה לא נימוק להיות באווירה. תראו, בבהרי תב סעיף קטן ת׳זיין, ד׳משום חשש קטטה יוכל לבטל מצלת לערב על תנך ידיך, אבל לא לעשות אבירה כי יש לחוש פן נתגבר יצרוע עליו. אגרה מציין לזה מקור. מה המקור בגמרא לחידוש הזה שמשום קטטה אומרים לאדם אל תתחתן? מה? בין מי למי, בין הילדים שלו, לאישתו השנייה. ואחר כך בין הילדים מהאישה הראשונה, לילדים מהאישה השנייה. למה זה רחוק? זה לא רחוק? זה קרוב מאוד שתהיה קטטה?

11:07 · היתר לנישואין עם אישה עקרה

גם האישה, גם הילדים. אז אגרה מביא מקור מהגמרא לסברה הזו, שמשום קטטה, אדם רשאי לא לקיים מצווה. מה המקור שבגלל קטטה אדם פתור מלקיים מצווה? אז המקור שהוא מביא זה מהגמרא בי-ו-מ-ד-א וק-א, שאדם שנופלת לפניו יבמה. אז אם בית הדין רואה שזו עיצה טובה בשבילו שלא לייבם אלא לחלות, אז מסיים לו עיצה ההוגנת לו, ואומרים לו, אל תביא קטטה לתוך ביתך. ולמרות שחליצה במקום עיבום, זה לא נשאב מצווה שווה לעיבום. שר אם זה היה ככה, אז לא היה עשה דוחה לא תעשה באיבום. כי זה היה נחשב אפשר לקיים שניהם. אלא החליצה זה לא נחשב כתחליף למצוות איבום ואף על פי כן בשביל שאדם לא יביא קצתה לתוך ביתו, תראו לו לבטל מצווה. את מה? השרה ביקשה ממנו? היא מי מבקשת?

אבל באמת, שתשימו לב, תראו דבר מעניין. בית שמואל, כשהוא העתיק את הנוסח, הוא אמר משום חשש קצתה יכול לבטל פריעה רובייה. אבל הריתב שהעתיק אותו, קטר יכול לבטל לערב על תנות ידיך. יכול להיות שיש כאן ויכוח, האם קצתה זה סיבה גם שלא לקיים פריעה רובייה ממש? הגרע הביא רק מקור לעניין הזה שהסברה הזו היא הסברה הנכונה לבטל מצווה. לא אומרים שבמקום מצווה אין חוכמה ואין תבונה ולא יחשוב להתחשב בקצתה. מה? כן. מה? כן, מצאתי בום, אבל יכול להיות שכיוון שאפשר בך להיצע, אולי זה דומה בלערב. חלק הסמכויקק אומר שבאמת אין לנו ראיה מהדין הזה של מה שציינו בשם אגרו, התרומת הדשן, מזה שבשביל קטטה מותר לבטל איבום ולעשות חליצה.

אז החלקת שמחוקק אומר שזו ראייה כלושה, זו לא ראייה טובה. מדוע? מפני שאיבום ברצונו של הבעל תלה הכתוב. אם לא יחפוץ האיש, במילא, אם אנחנו משיאים לו עיצה, אמרים לו, תראה, לא כדאי לך לחפוץ בזה. התורה נתנה לו את הרשות, לא לחפוץ באיבום ולעשות לך עיצה. ולכן, זו לא ראייה לגבי מצוות ולערב אל תנך ידך, או פריעה ורוויה. זה לא מצווה שהתורה נתנה לאדם רשות, לא לחפוץ במצווה ולעשות משהו אחר. החלק הסמכוי, ככל דבר שזה תמוע בעיניו הראייה, שהראים נטירו למכור ספר תורה בשביל ולערב אל תנך ידך, אז מנהיין לנו שהוא בשביל חשש קטטה יכול לוותר על מצווה כזו. בשביל עיבום? שלעשות עיבום ולא חליצה?

אם כבר קיים פרייה עוביה, או עוד לא קיים? ולשאין לו אז זה כמו אישה ראשונה שמוכין בשביל הספר תורה, אבל לא בגלל האיבום. אם הוא חושש לקצתה, אז שאיסע אישה שאינה בהתבנים. היא לא תילד, כן. מה? אסור לאדם להיות בלוא אישה. אבל בשביל... ולערב, אל תנח ידיך, קטטה זה סיבה מספיקה בשביל לבטל.

אם הוא רוצה להיכנס לקטטה, הרשות בידו. ודאי שיש ללמוד מזה, גם אם נקבל כמו החלקת המחוקק שאין על החקר, הרמו והתרומת הדשן, גם אם נקבל כן כמו התרומת הדשן, אבל ודאי שיש ללמוד מזה כמה חמור קטטה בבית שזה דוחה מצוות. מה? מה? מה? מה? מה? מה? מה? זה ברור שזה צריך להיות כתוב בלחוץ כיבוד אב-אי-אם, אבל מדובר אחרי שלא עומדים בזה הילדים. בימינו הדבר הזה מצוי מאוד לצערנו וכמה פעמים הייתי קשור למקרים כאלו של ניסיון לשדה את מה שנקרא ביסטייני. ורבה פעמים זה לא שאלה של קטטה כל כך כמו שאלה של פירוך המשפחה.

שלפעמים אדם פוחד לשאת אישה שנייה, שמע, זה יערוס לו את כל הבית והוא יאבד את החינוך, הוא יאבד את הילדים ולצערנו זה, יש כאלו מקרים בעולם. אם ההגדרה הייתה רק קטטה, אז לשאת אישה, לא מתחשבים עם קטטה, לשאת אישה בסבונים מתחשבים בקטטה. אבל אם השאלה היא מעבר לזה, אז זה כבר שאלה יותר חמורה. רשי ובלטורים בפרשת השבוע שעבר הביאו על הפסוק ויוסף אברהם, בהיקח אישה ושמה כתורה, הביאו ממדרש, שאברהם, כמה שנים הוא היה אלמן? מאז ששרה נפטרה, והוא היה בין 127. הוא היה בין 137, כן, ואז שרה מתה. ומתי הוא נשא את תורה? אחרי שיצחק התחתן עם רבקה, מביא מדרש, שאדם לא יישא אישה עד שהוא ישיא את ילדיו. ואז נשא אישה שנייה. כמה שנים זה היה?

מה? או שלוש שנים. אם היא נפטרה, ישרק התחתן בגיל 40. אז אם זה שלוש שנים, אז זוכיקה שלוש שנים, זה לא כל כך הרבה. אם זה 14 שנה, אז זוכיקה מעבר ל-14 שנה. נכון. אז זו שאלה חמורה. אני רק מעורר שהעניין הזה שהרמו לא דיבר על שאלה כזו של פירוק משפחה וסיכון חינוך הילדים. הוא דיבר על קצתה בעניינים המון, כמו שהיה בי נפתח לאחים שלו, שאמרו לו, לא תנחל בבית אבינו.

כן, כן, ברור שזה, כן, זה רק סוג של הנהגה. שמיים קצת פעמים עצמו. הוא יש לו סדריות מופגדת אחר ו... זה חלק מהחובה לשאת אישה. ולעד השמש, עד עשור עד עשור, זה הכי דרומות. ולדאוגר, זה שפיס של הפקד. כן. צריך להיות, דבר המתאים. זה פשיטה שהוא צריך להתחשב בעצמו ולראות שבאמת הוא מסתדר איתה ולא שהוא לא מסתדר איתה. לכאורה, אם מוכרים ספר תורה ולפי החלק הסמכוי, כי שהוא מחויב למכור ספר תורה, אז,

לדעי שהוא צריך להקריב בשביל הניסויים, לא לעשות את זה רק אם הכל יסתדר לו בקלות. כמה השיעור? סתום איזה תרוי לפיקוח הסבל של האיש. אז יכול לקוף אותה לבוא? נכון? זה בחירה שלה? כן. היה תקנה בירושלים, מחכמי ירושלים, לפני כמה מאות שנים, שבירושלים, זה היה מתקנת חכמי בית אל, חכמי הספרדים שהיו כאן בירושלים, עשו תקנה שאסור לגור כאן בלא אישה. רבק מי גיל 20 ואלמן אחרי 30 יום מאז שאותר לו לעשית אישה, או גרוש אחרי 30 יום, אסור לו להישאר בעיר עד שאיסא אישה. גם לא אצל ההורים.

למה עשו את התקנה הזו? כדי שאנשים לא יבואו לידי ח׳? יהיו כולם נשואים. אז החכמים אומרים שרבא כדר בעיר ואינו חוטא, הקב". הוא מכריז עליו בכל יום. מה? מתי זה הפסיק? כשהקימו את ישיבת פורט יוסף אחרי ששחררו את ירושלים, ראו שהיום אי אפשר להחזיק ישיבה עם את התקנות האם, שחי גיל 20 אסור להישאר פה 30 יום. הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין. אין דבר כזה להגיד ליהודי, צא מירושלים. גם לא להכניס, הכל מעלין. הגמרא אומרת, אפילו עבד, אפילו...

אין דבר כזה לומר לו, ידי, אתה, תהיה, לא שייך לכאן. וגם סוג התקנה שהיא לא נתנה מרווח, כאילו, נימוקים הסברים, אחרי 30 יום תעבור לצפץ, תעבור למקום אחר. כן. תעבור לעיר אחרת, ניסע לחברון, ניסע ל... מסתבר שהקילו בזה. אבל הוא חשש שזה היה דבר שבמניין שצריך מניין אחר להתירו. אצל חכמי הספרדים כנראה שכן. אם הקפו על זה, סביר לנאף שלא היה בכוחם לכל. ומכל מקום נתנו חכמים היצעה, תובל, שלא יישא אדם יותר מארבע נשים כדי שיגיע לכל אחת עונה בחודש.

ובמקום שנהגו שלא להישא אליי אישה אחת, כלומר, בלי חרמדר רבינו גרשום, אם זה מקום המנהג המדינה, שאדם נושא רק אישה אחת, אז ודאי שאישה שהתחתנה, התחתנה על דעת המנהג, שהוא לא יישא אישה נוספת. אינו רשיי לישא אישה אחרת על אשתו. ואין לי כמה, סוף סימן ב׳, באסור לישא שתי נשים בשני מקומות. זה בגלל שעלול להיות שיהיו ילדים שלא יכירו אחד את השני ונמצא אך נושא את אחותו. בעצם העניין, השולחן ערוך אמר שמותר לאדם לשאת כמה נשים אם הוא יכול לפרנס אותם, אבל אם הוא לא יכול לפרנס אותם, אם הוא לא יכול לפרנס אותם, אז הוא גם אחת אסור, כן. אישה יכולה לדרוש גט מבעלה אם הוא לא יכול לפרנס. וצריכים לדעת, הרבה לא יודעים את הטעם. מה שכתוב בשולחן ערוך, שרואה זונות, הוא מאלו שקופים אותו להוציא. אם האישה טוענת על בעלה שהוא אדם כזה, קופים אותו להוציא, אז יש כאלו שחושבים שהסיבה שקופים אותו להוציא זה בגלל שהוא אדם מושחת.

אבל לא זאת הסיבה, אלא הוא יחלה את הכסף עבור ת׳בותם והוא לא יפרנס אותם. והאומר איני זן ואיני מפרנס יוציא וייתן כתובת. זה מינימום של חיוב של בעל אשתו. ולעזר לישתו. החלקת מחוקק כאן מדבר בדבר יפה. מה, די נראה, אישה מבטרת. אישה אומרת, אני מוכנה להתחתן, אני לא צריך שתפרנס אותי, אני מסתדרת לבד. מה? או, האם באופן כזה ראוי לאדם לשאת יותר נשים כשהוא לא יכול לפרנס אותנו, שכיוון שזו תלויה צורה חיובית, שלא יישא? אז יפה שאתם מציינים פסוק כמו שחלקה סמיכוי קקציין, שהוא פתח שיש להסתפק אם האיסור הוא מצד האישה שהיא יכולה למחות בידו מאחר שאינו יכול לקיים לה שיעור כסוד ואונאה, או נעים ודאף שאם היא מתרצה ונותנת לו בייסדים מוחים לו, אם איני יכול להספיק אותם שאנחנו רוצים שבעל יפרנס את אשתו. ומדברי הרמב״ם ועתו משמע שתלוי ברצון האישה, הנשים, וכן משמע בתשובת הריבש ומקרא מלאו.

וחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לימור, לחמנו נוחר וסמנותינו נלבש. רק יקרא שמחה עלינו ולסוף חרפתנו. וכל תנאי שבממון תנאו קיים. ו... שלא יהיה זמן כזה שנשים ירצו כל כך להתחתן, ששבע נשים יבקשו מאיש אחד, רק תיסע אותנו, אנחנו נאכל מלחמנו ונתכסה בשמלותינו, ורק תתחתן איתנו. לסוף חרפתנו. נכון? ואף על פי כן זה טוב להם. אם זה טוב להם, אז רשייל עשית איתו נשים. יש בתוספתה, בכתובות, הרבה אנשים שואלים, האם זה נכון או זו צורה נכונה שבעל מתחתן עם אישה שהיא תפרנס אותו? זה לא צורה נכונה, זה לא תקין, זה... הדבר צריך להיות המשפיע והאיש המקבל, כמו שכתוב בכל הספרים. ולא ש... היא תפרנס אותו והיא תזון אותו ואז הוא בעצם תפה ליליה.

אני יודע... אז השאלה האם זו תורה נכונה או לא. כתוב בתוספתה במסרת כתובות שבנו של רבי יקיבא, רבי יהושע, בנו של רבי יקיבא התחתן עם אישה ויתנאי איתה מראש שאני לא אזון אותך ואת תזוני אותי. והיא תפרנס אותו. והיא תיתן לו כל מה שהוא צריך. כנראה. יציא ויתן כתובה. זה כשהיא תודעת, אבל היא מסכמו מראש שהיא תפרנס את הבית ולא הוא. כן? אז זו תנאי. תנאי... לא כתובה, אבל היא התנתה. היה תנאי שהיא תפרנס אותו, והוא יישב וילמד, והיא תפרנס אותו כל מה שהוא צריך. והגיעו שני בצורת. הגיעו שנייה בצהרות והוא עדיין מחלק צדקות. בשנייה בצהרות. אז היא טבעה אותו ואמרה שעל דעת כן היא לא התכוונה שהוא עוד יחלק צדקה מהכסף שלה בשנייה בצהרות.

לא כתוב בפירוש מה הסיפור, או שהוא טבע ממנה, תביא לי עוד כסף, אני צריך לחלק את זה המצדקה. ויאמרו חכמים, כל תנאי שבממון קיים. אז רואים ש... כן, כן, כפי שסיכמו. וסיכמו. אז בלינדר מחר נראה את ההמשך בעניין של אדם שנושא כמה נשים, האם מצוות עונה היא חובה שהיא מתחלקת לפי הבעל או לפי האישה? זאת אומרת, בזה שאדם נושא אישה שנייה, אז הוא מקזז מהחיובים לאישה הראשונה. ככה נראה כאן בשולחן ערוך, בלינדה דרמאחר נראה את זה. שאלה, אדם שנקראו לו כספירות כזה, אחות נקרא, הוא רוצה לחבר אותו, אבל הוא לא יודע על איזה חלק לחבר.